הפלנטה של הרגע הזה

תערוכת פרס מקוב לאמנית מבטיחה לשנת 2025

אוצרת: רז שפירא

בבסיס עבודותיה של שלומית גופר – התפיסה. יצירותיה יחסיות אליה ומשמרות אותה: את מידותיה, את האופן בו עיניה מבחינות בצבע ומחלקות את הסביבה. דבר אינו אובייקטיבי; הכל יחסי.

גופר זכתה בפרס מקוב לאמנית מבטיחה על גוף העבודות שהציגה בחממה ביריד צבע טרי 2025. עבודותיה, שבמבט ראשון נדמו עליזות ונאיביות, צבעוניות ופורמליסטיות, חשפו בשהייה ובמבט עמוק רבדים נוספים – דיאלוגים בין כתמים, צורות ומשטחים, המרכיבים יחד מארג עשיר של תנועה, קצב ומבע. הצבעים העזים סוחפים את העין ואת הלב, וחושפים משהו קדום ומהותי על הקיום.

70% ממשקל גוף האדם הם מים, וכך גם גוף העבודות של שלומית גופר.

סדרת העבודות שנוצרה בטכניקה ייחודית אותה חקרה ומיישמת גופר, עשויה מסיבי נייר שהאמנית מעבדת בעצמה מסיבי אבאקה (Abaca) בתהליך של גריסה, השריה, צביעה, הצבה, דחיסה וייבוש. בסטודיו הקטן בדרום העיר מונחים כלים בגדלים שונים מלאים בתערובות רטובות וצבעוניות, ועל השולחנות – משטחי צבע בוהקים ופתייניים שבתוכם דגמים מתלכדים ונפרדים, ממפים תפיסה.

גופר מניחה את התערובות הרטובות זו לצד זו ויוצרת מוטיבים, שיח בין קו, צורה וצבע; בתהליך של ייבוש והפעלת לחץ כבד היא סוחטת, מייבשת וחונטת את הדימוי.

בשונה מהתצוגה שזיכתה אותה בפרס האמנית המבטיחה, הגוף נעדר מן היצירות בתערוכה הנוכחית. החליפו אותו יסודות קדומים: שמש, מים, אדמה, שמיים. אך הפרספקטיבה נוכחת ועוברת כחוט השני בין הסדרות השונות; זו אינה נקודת מבט חולשת או פטרונית, העומדת בנקודה גבוהה וצופה אל הנוף. עבודותיה של גופר קוראות תיגר על תפיסת המרחב של הזרם הרומנטי – קטנות האדם מול איתני הטבע והעולם. הצופה אינה עומדת אל מול; היא בתוך.

בתוך ההיכלות, בתוך הנופים, בתוך הסביבה. המפגש הרוחני בין האדמה לשמיים ובין האדם לחלל מקבל ביטוי צבעוני נועז, בוהק ו״טריפי״. הבחירה הצבעונית והקווית של גופר מבטאת את הריגוש האקסטטי הנוצר ברגע החיבור בין הנוכחות למקום.

מה שמתחולל כשאין מחיצות והכל נוגע בהכל.