ארכיון - היריד לאמנות עכשוית

Transit / צבע טרי 2 / פרויקט

מכונית ה”טרנזיט” מונחת הפוכה, כחיה גדולה, חסרת צורה ותואר, המוטלת על גבה. מראה זה מזמן מייד זיכרון של דימויי מכוניות אחרות הקשורים באסונות: כמו, למשל, תמונת המכונית ההפוכה ב-5 מוות בכתום 
(1963) של אנדי וורהול, או החיזיון של שרידי תאונת המכונית המתגלים במהלכו של מסע מדברי בלב פראי (1989) של דיוויד לינץ', או הלייט מוטיב של המכוניות המרוסקות בסרט קראש (1992) של דיוויד קרוננברג, או גם הדמויות ספק ניצולים ספק רוחות רפאים, ששרדו מתאונת דרכים ומופיעות כפרולוג בסרט מלהולנד דרייב (2001), אף הוא של לינץ'. דימוי המכונית הוא מה שנותר: הוא גם העדות וגם הגוף שממשיך להתקיים אחרי תאונה קטלנית שבה קופדו חיים אחרים.
בחלק גדול מאותן עלילות קולנועיות שהוזכרו, המראה המסויט של תאונת מכונית עולה בקנה אחד עם מסע ממושך שאפוף באווירה הזויה, מרחפת, סוריאליסטית כמעט. מכונית ה"טרנזיט" של פורת סלומון, אותו רכב משא מגושם, שייך אף הוא לכרוניקה של דימויי מסעות המעסיקים את סלומון בעבודותיו והבאים לידי ביטוי בדימויים של רגעי מעבר ושל אתרים ואמצעים למסעות - הקראונים, למשל.
בתחתית העבודה Transit - או, למעשה, על גבי מה שהיה קודם לכן תקרת מכונית ה"טרנזיט" - נשפך שמן מכונות שחור, הנדמה משקע שנותר שם לאחר שריפה. נוזל עכור זה אך מגביר את תחושת האסון שהתרגש על רכב המשא/מסע של סלומון. בתוך הרכב אין איש, אולם על פני בריכת השמן השחור מוקרנת דמות וידיאו מרקדת של חסיד ברסלב. דמות אוב זו, של מדיום הווידיאו,נראית כלכודה בין שמיים וארץ, או כברייה של מרומים המושבעת - מועלית באוב - במי הנוזל השחור: "כמלאך בציור של תקרה בארוקית המתקפת על פני הקרקעית", במילותיו של סלומון. האם זה אירוע אפל, אסור של בריות של מעלה שהביא את דמות זו להשתקף בפני הקרקע, באזור התחתון של העבודה? האם היה זה אסון, או שמא רגע מאגי מבורך של היפוך עולמות שאיפשר את התגלותה של מלכות שמיים במול האקסטטי של דמות החסיד של Transit?
לצופה פתרונות - או לפחות מסכת השאלות הזו, הנמסרת לידיו כדי שיתבונן ויהפוך בה.    
מסכת זו נושאת את עצמה אל שולחן הדיונים של ’שיח’ האמנות העכשווית, בהביאה עימה את אזכורי האמנות הקלאסית, על שפע נושאיה ודימוייה, את הקשרי האמנות העכשווית - את זכרונות הקולנוע, את מראות האמריקנה בסצינת המודרניזם.אך כל אלה אין בהם די, אלא אם יוצגו כאמצעי מעבר אל "החיים שאחרי" (ה-After-life); אותם כלי מסע אמורים גם לסטות ממסלולם ולעבור לנתיב אחר, הזרוע בסימנים איקונוקלסטיים ובהוראותיה של תרבות (יהודית) שנקלעת בדרכה של מכונית ה"טרנזיט" העלובה, ושמקומה אינו עם מופעי הראווה (ה"ספקטאקלים"), הצורות המהוקצעות ותוארי הפאר. 

שרית שפירא

פורת סלומון